תת פעילות בלוטת התריס – טיפול טבעי

בקצרה על בלוטת התריס

כאשר ישנה תת פעילות בלוטת התריס ישנה האטה בחילוף החומרים, עלייה במשקל, עייפות ודכדוך.

בלוטת התריס או בלוטת המגן ממוקמת בצוואר, מורכבת משתי אונות וצורתה כצורת פרפר. זוהי בלוטה אנדוקרינית ותפקידה חשוב מאוד לכל תא ולכל מערכת בגוף האדם. בלוטה זו מפרישה הורמונים האחראים על קצב חילוף החומרים בגוף ומשפיעה על כל האיברים הקשורים לתהליכי חילוף החומרים בגוף.הורמוני התריס מסייעים, בין היתר, לתפקוד התקין של המוח, של הלב ושל השרירים ומאפשרים לגוף לנצל אנרגיה ולשמור על חום הגוף.   

את לא לבד!

רבע מכלל האוכלוסיה בישראל סובלים מדרגה מסוימת של ירידה בפעילות בלוטת התריס, אך רק חלק מהם מאובחנים עם תסמינים קליניים.  הפרעה בבלוטה מאופיינת לרוב בקרב נשים, בין 10% ל- 15% מהנשים סובלות מהפרעה בבלוטה (לעומתן גברים הסובלים פחות, רק כ- 2%-3%).

הגורמים לתת פעילות של בלוטת התריס

1. מחלת השימוטו – זוהי מחלה אוטואימונית שבה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את הבלוטה והורסת אותה. זוהי הסיבה השכיחה ביותר לתת־פעילות של בלוטת התריס.
2. לאחר לידה – כ־5% מהנשים יפתחו תת־פעילות של בלוטת התריס בחודשים שלאחר הלידה. התסמינים מופיעים שלושה־ארבעה חודשים לאחר הלידה וחולפים מעצמם לאחר כחודשיים־שלושה.
3. קרינה לאזור הצוואר – בלוטת התריס רגישה מאוד לקרינה. הקרנות לאזור הצוואר בעקבות מחלה ממארת או קרינה עקב שימוש ביוד רדיואקטיבי (טיפול שכיח כאשר יש עודף פעילות של בלוטת התריס) גורמות להרס הבלוטה.
4. תירואידיטיס תת־חריפה – דלקת של הבלוטה בעקבות מחלה ויראלית.
5. ניתוחים – שבהם נאלצים לכרות חלק מבלוטת התריס או את כולה (למשל, אם מגלים בה גידול).
6. מחסור או עודף ביוד וסלניום- הורמון התירוקסין מכיל יוד שמקורו במזון שאנו אוכלים, וסילניום הינו מינרל הכרחי בהפיכת T4 ל T3. כאשר יש חוסר או עודף של יוד וסילניום בתזונה, עלולה להיפגע הפעילות של בלוטת התריס.
7. סיבות נוספות כוללות פגיעה באזורים במוח שאחראים להפעלתה של בלוטת התריס (יותרת המוח וההיפותלמוס). אלה סיבות נדירות ביותר, והן מכונות היפותירואידיזם שניוני, משום שלא מדובר בפגיעה ישירה (ראשונית) בבלוטה.
8. תת־פעילות של בלוטת התריס יכולה להיות מולדת: לעיתים אנשים נולדים ללא בלוטת התריס, או שהם נולדים עם בלוטת תריס שאינה נמצאת במקומה הרגיל – מה שפוגע בתפקודה.

התסמינים הבולטים לבלוטת תריס בתת פעילות

ירידה בחילוף החומרים בגוף, עלייה במשקל המאופיינת בהשמנה בכל הגוף, רגישות לקור, עלייה בכולסטרול וטריגליצרידים, בצקות, פעילות מעיים איטית ( עצירות, התפנות פעם בכמה ימים), הפרעות במחזור החודשי, אי פריון, תופעות PMS, מנופאוזה מוקדמת, יובש וקשקשת של העור, הציפורניים והשיער, לנשירה או דלילות שיער, מחלות חניכיים, נוקשות מפרקים חולשת שרירים, קשיי נשימה וירידה בתפקודי הלב. כמו כן השפעות מנטליות רבות: דיכאון, ירידה בזיכרון, עצבנות, קשיי ריכוז, עייפות וחולשה. 

הטיפול הקונבנציונאלי בהיפותאירואידיזם

הטיפול הוא באמצעות לבותירוקסין (Levothyroxine) תחליף סינתטי להורמון T4 תירוקסין. ישנן שתי תרופות בשימוש כעת אלטרוקסין ויוטירוקס  המינון התרופתי נקבע על ידי בדיקה של רמות TSH בדם. לרוב הטיפול הוא לכל החיים עקב הסתגלות הגוף לתחליף החיצוני ולעיתים ילווה בהגדלת מינון התרופה. 

הטיפול הטבעי בהיפותאירואידיזם