"היסטריה נשית" היתה בעבר אבחנה רפואית שכללה סימפטומים כמו עילפון, עצבנות, חוסר שינה, אצירת נוזלים, תחושת כבדות בבטן, התכווצויות שרירים, אובדן חשק מיני ו- "נטייה לעשות צרות".

זאת רק רשימה חלקית של התסמינים למעשה כמעט כל תלונה שהגיעה מפיה של אישה, אז בתקופה החשוכה ההיא, היתה נחשבת ל"מחלת ההיסטריה" וכתוצאה מכך 1 מכל 4 נשים סווגו כחולות במחלה. הסיבה לכך, לטענת הרופאים והפילוסופים של אותה תקופה, היא חוסר סיפוק מיני, כאשר ההתייחסות היתה בעיקר לנשים ללא בני זוג, כלומר כאלה שיש להן חשק מיני שהוא מעבר למטרות רבייה.

אפשר למצוא כאן לא מעט מן התסמינים של PMS, הפרעות במחזור החודשי ותסמיני גיל המעבר שלא הובנו כל כך לגברים הרעבים, העסוקים והחשובים כל כך של התקופה הויקטוריאנית.

אז איך טיפלו אז בהיסטריה?

בעזרת עיסוי האגן על ידי הרופא עד להשגת פארוקסיזם היסטרי, כלומר אורגזמה. היסטרי, לא?! (ככה גם הומצא הוויברטור החשמלי, בסביבות 1870, בשביל לעזור לרופאים שהתקשו לאונן לנשים כל היום בכוחות עצמם, לפני כן הוא שימש בעיקר להקלה בכאבים בדומה למכשירי עיסוי היום).

יש תיעוד ל"היסטריה נשית" בפפירוסים מצריים ובפילוסופיה מימי יוון העתיקה, שם אפשר למצוא תיאור "משעשע" ביותר מאת אפלטון של הרחם הנודדת בגופה של אישה וחונקת אותה כאשר היא מגיעה אל החזה וגורמת שם למחלה. תאוריה זו היא מקור השם "היסטריה", הנגזר מהמילה היוונית לרחם, היסטרה (hystera).

היפוקרטס סבר כי המרפא להיסטריה היא על ידי קיום יחסי מין עם כמה שיותר גברים.

חוסר אבחון של בעיות עשוי להוביל להחמרה וכמובן למתן טיפול שאינו מתאים ואף מסכן. למשל – לפתור אישה שמתלוננת על כאבי ווסת שגורמים לה לחולשה ולעילפון עם גלולות נגד הריון, משככי כאב פיזיים ונפשיים ומדבקת היסטריה נשית, במקום לשלול חשד לאנדומטריוזיס או חוסר איזון הורמונלי אחר שעשוי לגרום לכאבים ולתסמינים המדווחים, כלומר – להתעלם מהבעיה האמיתית.

אם כל זה נראה כמו סיפורים שכביכול פחות רלוונטיים לימינו, אז בתחילת השנה, הייתה זאת פרופ' גליה רהב, מנהלת היחידה למניעת מחלות זיהומיות בשיבא, שסיפרה שלאחר התחלת מתן חיסון הקורונה, הגיעו תלונות מנשים על נימול ושיתוק של עצב הפנים ורק לאחר שהתחילו לקבל תלונות כאלה גם מגברים החליטו לבדוק את העניין ברצינות ולא לייחס את זה ל"נשים היסטריות".

אז איך ליצור ללא חשש שיח בריא עם הרופא המטפל לגבי הבריאות הנשית שלכן ולבקש התייחסות הולמת לכל תסמין, אינטואיציה או כאב.

1. ידע זה כוח.

ככל שנדע יותר על עצמנו, על איך הגוף שלנו פועל, נדע איך לנהל שיח נכון ופתוח עם הרופא המטפל ולכוון את עצמנו למשאבים ולתמיכה שתעזור בטיפוח, טיפול ושמירה על הבריאות הנשית שלנו. ידע יעזור לנו להאיר את הדרך שעברו אימותינו מעולם חשוך שבו קראו לנו היסטריות לעולם של נשים עוצמתיות, מבינות וכאלה שיודעות לעמוד על שלהן.

2. כאב וסף כאב הם אישיים.

גוף האדם יודע להתנהל עם כאב, חלק מהתהליכים טבעיים כמו גדילה יכולים ליצור כאב שעמו הגוף וגם המיינד יכולים להתמודד. כאשר הכאב הוא מעבר לנורמלי, הגוף מאותת לנו שמשהו חסר או לא מאוזן ודורש התייחסות חיצונית, כלומר את ההתייחסות שלנו למצב.

לכן כשאת מדווחת לרופא שלך על כאבי מחזור נוראיים ומרגישה איזה אנפוף קל או משהו בסגנון ש"זה כואב ותתמודדי", או "אולי תפני לטיפול נפשי או תקחי ציפרלקס,"תזכירי לו שאין לו את האיבר המדובר ואין לו שום יכולת להעריך כמה כואב לך, אלא על ידי בדיקות בלבד.

3. פלסטר הוא לא פתרון.

גלולות נגד הריון, טיפולים הורמונליים ומשככי כאב פיזי ונפשי הם פתרונות זמניים ואם המצב הוא זמני, אז זה בסדר ואפשר למנוע את הנזקים ותופעות הלוואי עם הרפואה הטבעית, אבל כאשר מדובר במצב כרוני מתמשך חובה למצוא את שורש הבעיה ידי אבחון קליני מעמיק ומציאת הפתרונות הטבעיים ביותר שמתאימים לך.

4. אם לכולן יש לאו דווקא אומר שזה טוב.

החיים המודרניים גורמים לנו להסתגל למצבים שאולי הפכו לנורמה כי הם שכיחים יותר, אבל הם בהחלט לא הכי נורמלים. למשל – כאבי ווסת משתקים במחזור החודשי, ווסת לא סדירה ובעיות פריון הם מצבים מאוד שכיחים, אבל הסיבה לכך היא חוסר איזון הורמונלי, השאלה למה זה כל כך נפוץ, זה באמת לפוסט אחר, אבל זה רחוק מלהיות מצב אידיאלי.

אלו מצבים שמצריכים אבחון קליני הכולל: בדיקת דם לפאנל הורמונלי, בדיקת פאפ תקופתית, בדיקת שד אולטרסאונד ועוד- כל הבדיקות הללו מגיעות לך גם ככה בסל הבריאות, השתמשי בהם כדי להיות בקשר עם הבריאות הנשית שלך. מניעת מחלה תמיד עדיפה.

עיכול מזון דורש יותר אנרגיה מכל תפקוד אחר בגוף האדם.
בגלל זה אנחנו רוצות כל כך לנמנם אחרי ארוחת שישי, או כל א. צהריים 
לא מדובר בכמות האוכל שאנחנו מכניסות לגוף, אלא בעיקר איזה שילובי אוכל אנחנו עושות,
שיכול לשפר את תהליך העיכול ולמנוע את התופעות הלא נעימות של כבדות, מלאות, עצירות, ריפלוקס, גזים ועייפות.

צירופי מזון נכונים.
איך יודעות?

כל שעליכן לעשות הוא לבחור רק אוכל "מורכב" אחד בכל ארוחה.
מה שאתן הכי משתוקקות לו באותו רגע ולאחר מכן למלא את שאר הצלחת בירקות טריים ולא עמילניים.
(לדוגמא: חסה, קולורבי, שעועית ירוקה, תרד, ברוקולי, כרוב ניצנים)

על ידי פישוט הארוחות, מערכת העיכול לא צריכה להתמודד עם יותר מדי סוגי מזונות בארוחה אחת.
הקיבה מפרישה סוג אחד של נוזל כאשר אנחנו אוכלים מזון עמילני וסוג אחר של נוזל כאשר אנחנו אוכלים מזון חלבוני.
הקפדה על שילובים נכונים תבטיח תהליך עיכול יעיל וחיובי של המזון.

בטן שמחה אחרי כל ארוחה 

כל ארוחה והמזון שלה

הפרידו מזון חלבוני ממזון עמילני. לדוגמא: החליטו שא. הצהריים שלכן היא ארוחה עמילנית. שתכיל: סלט ירקות גדול וקינואה או כוסמת או ירקות עמילניים מאודים (בטטה, סלק, גזר וכו’) וא. הערב היא חלבונית, למשל: סלט ירקות גדול עם קדירת קטניות (עדשים, חומוס) או חביתת חומוס.

פירות

מומלץ לאכול רק עם אגוזים, שקדים, גזר, חסה, מלפפון ואבוקדו.
לאכול על קיבה ריקה ולהמתין בין 30-40 דקות עד שאוכלים מזונות אחרים. הקיבה שלכן צריכה לאפשר לפירות זמן עיכול.

 שילוב של פירות עם מוצרי חלב אינו מומלץ 
ובכלל, אני לא ממליצה על אכילת מוצרי חלב, לרוב הם הסיבה להרבה בעיות בעיכול.

בכל ארוחה מאכל מורכב אחד

כלומר: בארוחה עמילנית אכלו מאכל עמילני אחד, למשל: כוסמת או אורז. וכן לגבי ארוחה חלבונית, לא לשלב 2 סוגי חלבונים באותה ארוחה, למשל: חלבון מן החי עם עדשים או חומוס.

 באופן כללי מזונות מן הצומח קלים יותר לעיכול ומכילים הרבה יותר ערכים תזונתיים ממזונות מן החי 

כל קבוצת מזון והזמן שלה

לכל מזון זמן עיכול שונה ואנזימים שונים הנדרשים לפירוקו. פירות וירקות מתעכלים מהר ולכן רצוי לחכות בין 30-40 דקות עד שאוכלים מזונות אחרים. לעומתם, חלבונים ועמילנים זקוקים ל 3-6 שעות להתעכל אז צריך לחכות יותר.

ההמלצה היא לאכול את הארוחה החלבונית בערב ולא בצהריים.

כאשר מציעים לנו מגוון רחב של מזונות תהיה לנו נטייה לאכילת יתר.
על ידי פישוט הארוחות – נאכל פחות.

החשוב מכל, שאין צורך לוותר על קבוצות מזון שאתן אוהבות –
אלא פשוט לא לאכול את כולן בו זמנית.

בתיאבון